שקילה מחדש של תפקידם של סמים פסיכדליים בפסיכיאטריה ובחברה במאה ה-21
פרק א
השקפה אישית
עולמם הספרותי של הסמים הפסיכדליים מתובל נקודות מבט אישיות ופסבדו-מדעיות. זה מובן: החוויה עצמה היא יציאה כה מסיבית מחיי היומיום - אולי העזיבה הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת - שברגע שהצליחו, קשה שלא לדבר על זה. מהבחינה הזו, לחוויה יש הרבה במשותף עם דיווחים על חוויות דתיות של לידה מחדש, שיכולות לפעמים להיות משעממות עד כאב עבור המאזין. אבל מתגייר חדש בדת לא יכול שלא לספר לכל דיכפין בנושא, למרות שהקהל לא מעריך את דבריו, כי החוויה שלהם לא ניתנת לביטוי במילים. מסיבה זו, אני רוצה להימנע מכל מילה כזו. מצד שני, מה שאני לא יכול להגיד הוא 'אני אדבוק לגמרי בנקודת מבט מדעית'. כי האמת היא, שמנקודת מבט מדעית לא פחות מאפיסטמולוגית, חומרים אלה רחוקים מלהיות מובנים כראוי בכל תחום בשלב זה. לכן, על מנת להצדיק מדוע אני מוכן לבסס את דעתי על שיפוט חלקי ותיאורים סובייקטיביים ולא מוכחים של תרופות אלו, הייתי רוצה להתחיל בתיאור קצר של המסע שהביא אותי לחקר פסיכדלים כרופא.